בזכות הקרן: משפחת שפטר חוגגת את השנה הראשונה בארץ

כבר שנים רבות הם חלמו לעלות לישראל והיו בקשר עם הסניף המקומי של הסוכנות היהודית, אבל כשקרן הידידות נכנסה לתמונה בתוך שלושה ימים הם כבר היו על המטוס

עולים מאוקראינה נחתו היום בנתב"ג, דצמבר 2014 (דרור עינב)
עולים מאוקראינה. עובדי הקרן הם אספו את כל המסמכים הדרושים (צילום: דרור עינב)

ההחלטה לעלות לישראל התגבשה אצל יוליה (34) ויבגני (35) שפטר לפני קצת יותר משנה, בעיצומה של מלחמת האזרחים באוקראינה. למרות שהקרבות התנהלו רחוק מדנייפרופטרובסק, העיר השלישית בגודלה באוקראינה, החיים שלהם כבר מזמן אבדו משלוותם.

שניהם פוטרו ממקום העבודה, בעקבות קיצוצים מאסיביים ועזיבה המונית. המצב הכלכלי הידרדר ובמקביל המחירים עלו – האוכל התייקר, דמי שכירות ומסים עירוניים זינקו למעלה ובני הזוג הבינו שהגיע זמן לשינוי.

כבר שנים רבות הם חלמו לעלות לישראל והיו בקשר עם הסניף המקומי של הסוכנות היהודית, אבל המחשבה לעקור את עצמם מביתם ולעבור לארץ לא מוכרת הייתה קשה מאד עבורם. אבל בסופו של דבר, כאשר המצב הפך כבר לבלתי נסבל, יוליה ויבגני הבינה שצריך לקום וללכת. למען עצמם ובעיקר למען בתם הקטנה, נסטיה בת ה-11.

"הקרן ליוותה אותנו עוד באוקראינה"

נציגי הסוכנות, שכבר הכירו את המשפחה, שמחו לקשר אותם עם קרן לידידות. שם, תוך זמן קצר ועם עזרתם האדיבה של עובדי הקרן הם אספו את כל המסמכים הדרושים, מכרו או חלקו לאחרים את תכולת דירתם ועלו עם המזוודות המעטות לאוטובוס שלקח אותם לקייב. נציגי הקרן לידידות שיכנו את משפחת שפטר במלון ורק אחרי שלושה ימים הצליחו להעלות אותם למטוס לנתב"ג.

"קרן הידידות ליוותה אותנו לאורך כל הדרך לישראל", נזכרת יוליה. "עוד לפני שהגענו לכאן, כבר הרגשנו בבית". בנתב"ג, אחרי שקיבלו את כל התעודות הדרושות כדי להתחיל חייהם בארץ, יולי, יבגני ונסטיה הועברו למרכז קליטה "בית אריה", כמובן במסגרת הסיוע של הקרן. הוקצבו להם שבועיים כדי למצוא לעצמם מקום מגורים קבוע.

הבית הראשון בישראל

"מאחר והגענו רק עם כמה מזוודות, חיפשנו דירה מרוהטת במלואה", מוסיף יבגני. "מכספי הסיוע שקיבלנו ממשרד הקליטה ומהקרן קנינו מכונת כביסה ועוד כמה דברים, אבל חוץ מזה, בדירתנו החדשה בחיפה היה הכל".

החודשים הראשונים היו יכולים להיות מאד מלחיצים לולא העזרה של הקרן לידידות, או בשמה ברוסית "FOND DRUZHBY". זה נתן ליוליה ויבגני הזדמנות ללמוד באולפן ולנסטיה להיקלט בבית ספר. לקראת הקיץ יוליה מצאה עבודה כמוכרת ברשת חנויות בגדים ארצית ומאד מרוצה מעבודתה. ליבגני לקח קצת יותר זמן למצוא מקום להתפרנס, אבל לפני מספר שבועות הוא התקבל למשרה בתחום האינטרנט.

"אם לא הקרן, היינו מרגישים מאד בודדים כאן", מסכמת יוליה. "יש לנו כאן קרובי משפחה וחברים, אבל כולם עבודים מאד קשה ולכן המפגשים נדירים מאד. במהלך השנה יצאנו גם לכמה טיולים מאורגנים ברחבי הארץ – לקטיף הדובדבנים ברמת הגולן או לירושלים. לאילת עוד לא הגענו, אבל מקווה שנסע גם לשם בקרוב".

נסטיה, שעכשיו מבלה בחופשת החנוכה הראשונה שלה, מוסיפה: "אני מאד אוהבת את ישראל, אבל קצת מתגעגעת לחברות שלי שנשארו שם".

להתנדבות בקרן הידידות לחצו כאן