נכדות בהתנדבות

שחף ומזל מפטפטות בספרדית, דניאל וויקטוריה עושות יחד קידוש - שתי סטודנטיות, שתי קשישות ושני מפגשים בעיר אחת בצפון הארץ. להרגיש בבית

הקרן לידידות - שחף (יח"צ , הקרן לידידות)
שחף וקנין (משמאל). אוהבת ילדים אבל העדיפה קשישים (צילום: הקרן לידידות)

העולם של 2015 הוא עולם דינמי, מהיר ותזזיתי: פיד הפייסבוק מתמלא אלפי סטטוסים בשניה, הכותרות באתרים מתחלפות תוך דקות, חברי כנסת באים והולכים לפני שהספיקו להשלים חצי קדנציה ודורות של טלפונים מתחלפים בן לילה. בתוך המהירות והתזזיתיות הבלתי נתפשת יש המבקשים לעצמם קצת שקט, שלווה ותנועה בקצבו של הדור שלא ידע את פייסבוק. הסטודנטיות שחף וקנין ודניאל דור מוצאות את השקט המיוחל כל שבוע אצל נציגות הדור הוותיק – מזל חסון וויקטוריה שיין.

שחף וקנין היא סטודנטית לתואר ראשון במזרחנות וביטחון לאומי במכללת הגליל המערבי. "במסגרת המלגה שאני מקבלת הציעו לי כל מיני אפשרויות התנדבות עם ילדים. אני מאוד אוהבת ילדים, אבל רציתי להרגיש שאני תורמת יותר לדור הקשישים. לילדים תמיד ימצאו מי שידאג, כי חונכות לילדים יש בכל המכללות והאוניברסיטאות. לעומת זאת, יש הרבה קשישים בודדים, וזה קורע את הלב שלי. תמיד הייתה לי חולשה לדור הזה, שהביא את ההורים שלנו לעולם.אני גם עוזרת לקשישים שאני פוגשת ברחוב וצריכים עזרה.ככה חונכתי ובזה אני גם מאמינה".

רווח כפול ומכופל

שנה חלפה עד שמצאו לשחף את מסגרת ההתנדבות שביקשה ובאוקטובר האחרון, עם פתיחת שנת הלימודים, התחילה לפקוד באופן קבוע את ביתה של מזל חסון, קשישה המתגוררת לבדה בעכו ומקבלת מהקרן לידידות סיוע חודשי ברכישת מזון. "אנחנו יושבות, שותות נס על חלב, מפטפטות בספרדית כי שתינו דוברות את השפה".

מזל מספרת לשחף על חייה, על הילדים, על בעלה ועל הטיולים שלהם יחדבעולם. "קשה לי לרדת מקומה חמישית כי אין מעלית", היא אומרת, "אז מפה בדירה אין לי הרבה סיפורים, אבל אני מראה לשחף את התמונות שצילמתי עם בעלי בברצלונה. היא ילדה טובה וחמודה".

"יש לה לב ענק" אומרת שחף על מזל, "בשבילי זה רווח כפול, כי מלבד המלגה אני מקבלת הרבה יותר מה שאני נותנת. מזל אומרת 'את הבת שלי, מבחינתי את לא מתנדבת'. ואני באמת לא מרגישה שאני מתנדבת. אמרתי לה שאין סיכוי שבעולם שיחסר לה משהו ולא אהיה שם בשביל להעניק לה אותו, בכל שעה".

גם דניאל דור, סטודנטית לקרימינולוגיה וסוציולוגיה במכללת הגליל המערבי, מספרת שהיא מקבלת מההתנדבות אצל ויקטוריה שיין, תושבת עכו שעלתה לארץ בצעירותה מברזיל ומחלימה כעת מסרטן, יותר משציפתה. "הופתעתי לגלות כמה מהר התחברתי אליה וכמה אני אוהבת אותה. היא מקסימהכל כך. אני עושה את זה יותר בשבילי מאשר בשבילה".
"כמו הסבתא שמעולם לא הייתה לי"

הקרן לידידות - ויקטוריה (יח"צ , הקרן לידידות)
ויקטוריה (משמאל) והמתנדבת דניאל. להתנדב ולהרגיש נוח (צילום: הקרן לידידות)

"סבתא אין לי ומעולם לא חוויתי קשר עם סבתא"

כמו מזל ושחף, גם דניאל וויקטוריה נפגשות אחת לשבוע, יושבות על קפה, מדברות והולכות לקניות בסופר. דניאל מתנדבת בקרן קציר ונפגשת אחת לשבוע עם צעירים כמוה, הדנים, דרך קריאה בטקסטים יהודיים, בבעיות חברתיות. "כל אחד מתנדב בתחום שקשור בבעיה חברתית כלשהי –אצל נוער בסיכון, אצל קשישים, אצל עיוורים. אני עובדת כבר עם נוער בסיכון וזה לא חסר לי, אבל סבתא אין לי ומעולם לא חוויתי קשר עם סבתא, ולכן ממש רציתי להתנדב אצל אישה מבוגרת - מישהי שאוכל להרגיש אתה נוח".

כמו במקרה של שחף ומזל, גם הקשר של דניאל וויקטוריה חורג מגבולות שעות ההתנדבות. "הילדים של ויקטוריה לא גרים בעכו, ואני גרה בניין מולה, אז אנחנו נפגשות גם מחוץ לזמן ההתנדבות המוגדר". מספרת דניאל ומוסיפה שבשבת האחרונה אפילו הייתה אצל ויקטוריה בחברת ילדיה ויחד עשו כולם קידוש.

"אני אוהבת את דניאל כמו הנכדה שלי. היא חמודה מאוד מאוד". אומרת ויקטוריה, ודניאל מאשרת: "היא קיבלה אותי כבת משפחה. היא כל כך מחבקת ומקבלת, וגם מצחיקה בטירוף. אנחנו יושבות ומדברות. אני מרגישה שאני הקשישה שיושבת רחוק מהסיגריות והיא יושבת ומעשנת. לגמרי החלפנו תפקידים. תמיד חלמתי שתהיה לי סבתא והיא ממש מגשימה לי אותו".

להתנדבות בקרן לידידות לחצו כאן