פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ידידות חוצה מגזרים

      כוחם האלקטורלי של בני העדה הדרוזית גוזר עליהם הסתפקות במועט. בקרן לידידות מסרבים לקבל את המצב, חולקים עם הדרוזים את העוגה ואף מסייעים לאחיהם שברחו מדרום סוריה לירדן

      דרוזים בישראל (ShutterStock)
      עם ישראל אוהב את הדרוזים (צילום: shutterstock)

      רב יהודי ושייח' דרוזי נפגשו בעמאן, בירת ירדן. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל זאת המציאות והסדר שמכתיבה הקרן לידידות במציאות הכאוטית של החיים במזרח התיכון. לפני כמה חודשים פתחה הקרן במבצע סיוע הומניטרי לפליטים שברחו מאזור הר הדרוזים בדרום סוריה ובמסגרתו נפגשו משפחות הפליטים עם השייח' מוואפק טריף ועם הרב יחיאל אקשטיין, נשיא הקרן, בעמאן. מבצע הסיוע הוא המשכם הישיר והטבעי של מבצעי הסיוע שמנהלת הקרן לידידות בכפרים הדרוזים שבתוך גבולות ישראל.

      "עם ישראל אוהב את הדרוזים", אומר ספואן מריח - רכז פעילות הקרן לידידות בעדה הדרוזית, שאחרי 25 שנה בשירות צה"ל חזר אל הכפר, "אבל מדובר באוכלוסייה קטנה ואף פוליטיקאי לא משקיע בה. בערבים המוסלמים תומך העולם הערבי, לערבים הנוצרים יש ארגוני תמיכה עולמיים, ליהודים יש את המדינה, ולנו, עדה קטנה, אין גב. הפער הזה מתסכל. הרב עושה בשבילנו את מה שאף פוליטיקאי לא עושה - מביא את אהבת עם ישראל לדרוזים".

      "במובן מסוים יש לי חוב חברתי לעדה, כי מגיל 18 לא ממש חייתי בכפר, ועכשיו אני חוזר אליו". מספר מריח, ומבהיר שהסיוע של הקרן בכפרים הערבים ובכפרים הדרוזים איננו מובן מאליו. "קהל היעד של הקרן הוא יהודים באשר הם ותושבי מדינת ישראל. במגילת העצמאות כתוב 'ללא הבדל דת, גזע ומין', אבל בהרבה מקומות המדינה לא מקיימת את הציווי הבסיסי הזה. אני אומר את זה כאדם ציוני ששירת את המדינה יותר מ?20 שנה. הקרן, ובראשה הרב יחיאל אקשטיין, מממשת את הציווי הזה הלכה למעשה".

      במסגרת הבאת אהבת עם ישראל לדרוזים מתקיימים בכפרים כמה פרויקטים, חלקם במסגרת התכניות הכלל ארציות. הקרן מסייעת לישובים ברמה סוציואקונומית נמוכה, ובהם הכפרים הדרוזים. "הקריטריון הוא כלכלי בלבד. לא מדובר בסיוע לישובים יהודים ברמה סוציואקונומית נמוכה, אלא לכל יישוב. זה היופי בארגון הזה. כל מי שנכנס לקטגוריה – גם אם זה כפר במזרח ירושלים – מקבל סיוע. לצערי כל המגזר הדרוזי נכנס לקטגוריה הזו", אומר מריח.

      דרוזים בישראל (ShutterStock)
      הקרן לידידות מסייעים גם לקשישים (צילום: shutterstock)

      סתימת חורים חברתיים

      גם התכנית הכלל ארצית "בכבוד ובידידות" – המיועדת לתמיכה בקשישים ולהפגת בדידותם - מתקיימת בכפרים. כדי להסביר את מצבם של הקשישים בכפרים הדרוזים מציע מריח ניתוח מרתק: "אנשים אומרים: 'אתם חמולות והקשישים מטופלים בתוך הקן המשפחתי', אבל זה כבר לא נכון".

      בשל פערי השכלה שנוצרו בשנים האחרונות בעדה, אחוז הגירושים עלה. 70 אחוז מהסטודנטים במגזר הן נשים ו?30 אחוז הם גברים. ההשכלה מאפשרת לנשים עצמאות כלכלית. "אני לא פרופ' לסוציולוגיה אבל אני יכול לומר שאם פעם אישה הייתה תלויה כלכלית בבעלה היא נרתעה מגירושים ואילו היום נשים משכילות, בעלות מקצוע ומעמד, שלא תלויות כלכלית בבני הזוג שלהן פחות מפחדות מפרידה". עצמאות הנשים בכפרים ואחוזי הגירושים הגבוהים מותירים את הקשישים בגפם. "הקדמה המבורכת יוצרת חורים חברתיים שאנחנו עובדים היום קשה כדי לסתום".

      פערי ההשכלה אינם משפיעים רק על מצבם של הזוגות הנשואים ועל הקשישים בכפרים, אלא על מרקם החברה כולה. כמעט כל הדרוזים משרתים בצה"ל, ועם סיום שירות החובה רבים מהם נשאבים למערכת הביטחון. "לקצינים בצה"ל יש מעמד חברתי גבוה בעדה", אומר מריח, "זה סמל סטטוס, יותר מאשר בחברה הישראלית הכללית".

      אבל הסיבה המרכזית, אומר מריח, היא משבר תעסוקתי - אין מספיק מקומות עבודה, והשירות בקבע הוא פתרון נוח מכל הבחינות – הוא מעניק סיפוק, ביטחון כלכלי ומעמד חברתי גבוה. בשל כך 40 אחוז מהגברים בעדה הם אנשי ביטחון. "זו לא חברה בריאה: אין לנו פסיכולוגים, אין לנו מקצועות פרה רפואיים".

      להתנדבות לקרן הידידות לחצו כאן

      דרוזים בישראל (ShutterStock)
      בהרבה מובנים הקרן היא משרד הרווחה של העדה (צילום: shutterstock)

      התנגשות ערכים

      בניסיון לשפר את המאזן התעסוקתי מעניקה הקרן מלגות לימודים למי ששירת בצבא ולמי ששירתה בשירות לאומי. "החלטנו לתפוס את הבנים ולדחוף אותם לרכוש מקצוע – הנדסה, רפואה, לא משנה מה. העיקר לשים רגל באקדמיה ולהיפתח לעולם שלא הכירו בעבר. התחלנו עם 25 מלגות של 10,000 שקלים. בשנה שנייה הגדלנו ל?54. במחזור שלישי יש כבר 80 מילגאים. אלו 800,000 שקל שמועברים להשכלה גבוהה. זה פרויקט ענק".

      הציווי "לא הבדל דת, גזע ומין" מתממש באופן המרגש ביותר ביחס של הרב אקשטיין לטרגדיה הסורית. "יש פה התנגשות של ערכים", אומר מריח, "מצד אחד הדרוזים בסוריה הם אחים שלנו ומצד שני הם אויב המדינה". ולמרות התנגשות הערכים, מתוך אהבתו והערכתו לדרוזים בישראל התגייס הרב לעשות כל שביכולתו גם למען אחיהם בסוריה. כדי לתת "הכשר" לסיוע נרתם לעניין השייח' טריף – המנהיג הרוחני של העדה. חלק מהמשפחות הדרוזיות עברו זמנית לירדן. "מצאתי את עצמי עם רב יהודי, בבית מלון בירדן, עם 30 משפחות דרוזיות מסוריה", מספר מריח.

      "לא האמנתי". מאז התקיימו מפגשים נוספים עם משפחות נוספות של דרוזים שערקו לירדן. הקרן מעניקה לכל משפחה כזו 200 דינר בחודש.

      "ברור שחסר לנו עוד תקציב. הקרן לא נותנת לנו מליארדים, אבל הגישה של של הרב - 'אתם חשובים לי, אני אוהב אתכם ומחלק את העוגה אתכם' - חשובה יותר מהכל. בהרבה מובנים הקרן היא משרד הרווחה של העדה". אומר מריח. "זה לא מובן מאליו שאמריקאי יהודי לא רואה הבדל בין יהודים לערבים, בין יהודים לדרוזים. מבחינתו עני הוא עני באשר הוא. כשמקבלים את הסיוע דווקא מהאחר זה מרגש מאוד".

      להתנדבות לקרן הידידות לחצו כאן